רש"י על שמות כ״ה:י״ח

« רש"י על שמות כ״ה:י״ז רש"י על שמות כ״ה:י״ט »

18 שפתי חכמים פתח ↗

דמות פרצוף תינוק להם. מדכתיב כרובים קרינן כרביא פירוש כנער. כי תרגום תינוק הוא רביא וכ"ף של כרובים הוא כף הדמיון:

18 ברטנורא על התורה פתח ↗

כרובים דמות פרצוף תינוק להם פי' מתרג' ילד רביא והכף הוא כ"ף הדמיון כמו רובים כלומ' כמו ילדים והיינו דמות תינוק:

18 גור אריה פתח ↗

כרובים דמות פרצוף תנוק. בפרק קמא דסוכה ה ע"ב, דתרגום 'תינוק' – 'רביא', והכ"ף כ"ף הדמיון. והראב"ע הקשה דכ"ף "כרובים" שורש, וראיה "הכרובים" פסוק כ בה"א הידיעה, ואינה באה על כ"ף השמוש. קושיא זאת אינה, שגם רז"ל מודים בזה כי הכ"ף הוא שורש ולא שימוש, אלא שהם ז"ל מפרשים כי השם הזה הוא שם מורכב כמו "שמואל" "מה' שאלתיו" ש"א א, כ, וכן "ירובעל" "ירב בו הבעל" שופטים ו, לב, והוא בודאי שם, וכך "כרובים" הוא שם לפני נער הקטון. ואין רז"ל אומרים כי "כרובים" הנאמרים בכאן לבד הם כמו נערים, רק כל "כרובים" כך פירושם, כי הכרוב הוא שיש לו צורת נער קטן:ומה שהקשה עוד, אם פירוש "כרובים" פני נער קטן, איך אמר על כולם "ואדע כי כרובים המה" יחזקאל י, ז, אין זה קשיא כלל, כי בודאי יקראו כולם "כרובים" בעבור שנשתתפו כולם שיש להם דמיון קצת אל פני נער קטון, אף על גב שיש דומה יותר אל פני נער קטון מאחר, מכל מקום כולם יש בהם דמיון אל צורת נער קטון. ועוד, כי מה שאמר "ואדע כי כרובים המה" בשאר דברים, שהרי כל כרוב יש לו כנפים, וכל החיות ראה אותם שיש להם כנפים, ולפיכך קרא כולם "כרובים". ומפני זה החליף השור במרכבה ראשונה שראה יחזקאל א, י לכרוב דווקא, כי כולם משתתפים בכרובים. ואמר "פני האחד פני הכרוב" יחזקאל י, יד אף על גב דמתחלה היה לו פני שור יחזקאל א, י, עכשיו נתן לו שם כרוב, ופירשו רז"ל חגיגה יג ע"ב כי יחזקאל בקש רחמים על הדבר כדי שלא יזכור חטא העגל לישראל שעשו שור, והפך אותו לכרוב. וטעם הפכו לכרוב, כמו שאמרנו, כי כולם משתתפים בכרוב, רק שמחולקים הם בפניהם, עכשיו הפך את פני השור לכרוב, כלומר שלא נראה בו רק הצורה המשותפת לכולם:ומה שהקשה הראב"ע בראשית ג, כג דעגל לא נעשה בימיו, ולמה יהפוך אותו, הם דברים בטלים, דודאי כאשר יהפוך את פני השור לכרוב אז לא נמצא חטא ישראל, והוא ידוע לחכמים, כי אל תאמר כמו שחשב הראב"ע שחטא העגל היה מקרה, ולפיכך הקשה והלא בימיו לא עשו העגל, רק כי חטא של עגל מסוגל אל ישראל, ויורה שיש חסרון בישראל, והוא חטא עצמי, ומאחר שהוא חטא דבר עצמי, אף על גב שלא נעשה בימיו, הוא קטרוג על ישראל. וזה שאמרו סנהדרין סוף קב. אין פקידה שאין בה מחטא העגל, כי חטא זה עצמי, קשה הסרה. וכאשר נהפך השור לכרוב, אז לא היה נמצא הדבר ההוא אשר ישראל מתיחסים אל החטא. ודברים אלו דברי אמת ועמוקים, ואין ספק בהם:ואולי טעותו איך יהיה יחזקאל מהפך השור מן המרכבה, וזהו קושיתו, רק שלא אמרה. אמנם לא ידע כי המראות הם רבים לנביא, ונראים לנביא כאשר ראוי באותו זמן במציאות, וכאשר פירשו רז"ל מכילתא לעיל כ, ב כי נגלה על הים כגבור העושה מלחמה, ונגלה בסיני כזקן מלא רחמים, כך כל המראות הם לנביא לפי הראוי למציאות. וכאשר בקש רחמים על השור הזה שלא יהיה נזכר העגל, חטא העצמי לישראל, נהפך לו המראה לכרוב אשר הוא כולל כל ארבע החיות, והפך הפנים של שור לכרוב הצורה המשותפת, כדי שלא יהיה נמצא חטא ישראל. הרב הזה חשב על דברי חכמים שהם דברים כאשר הבין בתחלת המחשבה, והוא לא ירד לסוף דבריהם, אף לתוכם:

19 משכיל לדוד פתח ↗

ועשה וכו׳ שלא תאמר וכו׳. ובפ׳ זה לחוד לא סגי אלא צריך גם קרא דלעיל ועשית שנים כרובים ללמד דבעי׳ שיהיו שניהם שוין:

20 שפתי חכמים פתח ↗

אלא פרושים כו'. ויהיה פורשי כמו פרושי לא פורשים כי אינם בעלי חיים והיה די לומר פורשי כמו פרושי אלא מפני שפירוש פורשי שב אל הכרובים ופירוש פרושי שב אל הכנפים לפיכך הוצרך לומר שלא יעשה כנפיהם שוכבים שישוב אל הכנפים:

20 מזרחי פתח ↗

פורשי כנפים שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים. יהיה פורשי כמו פרושי לא פורשים כי אינם בעלי חיים ומה שהארי' לומר שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים והיה די לומר פורשי פרושי הוא מפני שפי' פורשי שב אל הכרובים ופירוש פרוש. שב על הכנפים לפיכך הוצרך לומר שלא תעשה כנפיהם שוכבים שישוב אל הכנפים ומה שהאריך לומר שלא תעשה כנפיהם שוכבים והיה די לומר שיהיו כנפיהם פרושים לפי דעתי שכונתו בזה הוא לתת טעם על הצווי הזה שבא למעט שלא יהיו כנפיהם שוכבים כמנהג המציירים שמציירים כל בעלי הכנפים כנפיהם שוכבים:

21 רש"י על שיר השירים פתח ↗

הִכּוּנִי פְצָעוּנִי. חָבְלוּ בִי חַבּוּרָה. כָּל פֶּצַע, לְשׁוֹן מַכַּת כְּלִי זַיִן הוּא, נברדור"א בְּלַעַ"ז:

21 מזרחי פתח ↗

ואל הארון תתן את העדות. לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון כו'. לא ידעתי למה לא ידע למה נכפל אם בעבור שכבר נאמר ונתת אל הארון את העדות אין זה צווי אלא הודעת תכלית עשיי' הארון מה היא והוא דבק עם ועשו ארון ופירושו ועשו ארון כו' כדי שתתן בו את העדות כו' ואחר שצוה גם על עשיית הכפרת והכפרת אשר עליו שהם יחד כסוי הארון שבזה נשלם כל עניין הארון צוה שיתן בו את העדות אשר יתן לו בסוף הארבעים יום כדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כו' ועוד אפי' את"ל שיהיה מאמר ונתת אל הארון את העדות צווי עדיין אין לתמוה על ההכפל כי נכפל בעבור תוספת ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים שלא נזכר למעל' להודיע שע"י נתינת העדות בתוך הארון תהי' שכינתו שורה בו ויהיה הדבור יוצא מבין שני הכרובים ומגיע הקול אליו ולא הזכיר זה למעלה מפני שעדיין לא צוה לא על הכפרת ולא על הכרובים ואיך יאמר ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ועדיין לא הוזכרו. והנה החכם ראב"ע אדון כל הפשטנים לא פי' על הכפל כלום כי מבואר הוא:

21 משכיל לדוד פתח ↗

ואל הארון וכו׳ ההרגש שמבחוץ הוא דהול״ל ונתת אל הארון את העדות ולכך מתרץ דה״ק ואל הארון לחודיה קודם נתינת הכפורת תתן את העדות:

18 כרבים. דְּמוּת פַּרְצוּף תִּינוֹק לָהֶם:

19 מקשה תעשה. שֶׁלֹּא תַעֲשֵׂם בִּפְנֵי עַצְמָם וּתְחַבְּרֵם בְּרָאשֵׁי הַכַּפֹּרֶת לְאַחַר עֲשִׂיָּתָם כְּמַעֲשֵׂה צוֹרְפִים שֶׁקּוֹרִין שולד"יר בְּלַעַז, אֶלָּא הַטֵּל זָהָב הַרְבֵּה בִּתְחִלַּת עֲשִׂיַּת הַכַּפֹּרֶת, וְהַכֵּה בְּפַטִּישׁ וּבְקֻרְנָס בָּאֶמְצַע, וְרָאשִׁין בּוֹלְטִין לְמַעְלָה, וְצַיֵּר הַכְּרוּבִים בִּבְלִיטַת קְצוֹתָיו:

20 מקשה. בטדי"ץ בְּלַעַז, כְּמוֹ דָּא לְדָא נָקְשָׁן דניאל ה':

21 קצות הכפרת. רָאשֵׁי הַכַּפֹּרֶת:

18 מזרחי פתח ↗

כרובים דמות פרצוף תינוק להם דתרגום תינוק רביא וכאשר תסיר הכ"ף של כרובים שהא כ"ף הדמיון תשאר המלה רובים לשון רבים מן רביא ועם כ"ף הדמיון פירושה כדמות תינוקות מפני שצורתם כדמות תינוקות ונקרא שמם כדמות תינוקות כאילו הכ"ף מיסו' השם ושמו עליו ה"א הידיעה ונעשה הכרובים והיו הכרובים ולכן מה שכתב החכם ראב"ע על דברי קדמונינו שא' שצורת כרובים כשני נערי' ופירושו כרובים בלשון ארמית והכ"ף משרת ואמר ונכון דברו שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה ושמו המלה לזכר כמלת חנוכה כי כ"ף כרוב שרש והעד והיו הכרובים כי הה"א ה"א הדעת ואיננה לתמה כה"א הכמכת מכהו הכהו לא דבר נכונה. ומה שטען עוד ממאמר יחזקאל שראה ארבע פנים לחי' ואחד מהם פני שור ובמקום אחר אמר על החיה ההיא תחת שור פני הכרוב ואמר באחרונה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה הנה שקרא כל הד' כרובים אינה טענה כי על הטענה הראשונה כבר תרצו בפר' אין דורשין שיחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבונו של עולם קטיגור יעשה סניגור מיד הפכו לכרוב ומה שטען על זה שהעגל לא נעשה בימיו ואיך יבקש עליו רחמים היא הטענה של תהו כי המבקש לבטל המזיק אין הפרש אם יבטל אותו בעת היותי או אחרי היותו והטענה השנית שטען שקרא כל הארבעה כרובים אם היה פי' כרוב כרביא איך קראם כלם כרובים והלא לא היה שם צורת כרוב רק באחד מהד' פני החיה אשר היה צורת שור מתחלה וש' צורת כרוב באחרונה איננה טענה לי כמו שקראם כלם אדם באמרו דמו' אדם להנה אף כי לא היה שם צורת אדם רק בא' מהד' פני החיה להורות על היותן בעלי שכל כן קראם כלם כרובים אף כי לא היה שם צורת כרוב רק באחד מהארבע פני החיה להורות על היותן בעלי שכל כי כרובים גם כן דמות אדם להנה ואין הפרש ביניהם רק בין אפי רברבי ואפי זוטרי והמאי' אותנו על זה מאמר הרמב"ם ז"ל בפ' שלישי מהחלק הג' באמרו ובאר לנו במרכבה השנית דברים שלא התבארו במרכבה הראשונה מהם שהעתיקו ממלת חיות למלת כרובים ופירש החכם המופלא רבי משה הנרבוני לומר שהם בעלי שכל:

18 גור אריה על שמות פתח ↗

כרובים היו מצויירין בהם כו'. כי על ידי האריגה יכול לעשות שני פרצופים בשני קירות שאינם דומים זה לזה. ומה שאמר 'ארי מכאן ונשר מכאן', בא לפרש שלא תאמר ב' פרצופים שוים, נשר מכאן ונשר מכאן, או ארי מכאן וארי מכאן, שגם זה היה שתי פרצופות, שהרי 'מעשה מחט' צורה אחת מכאן וחלק מכאן, לכך אמר כי מעשה חושב שתי צורות משונות דווקא, כמו ארי מכאן ונשר מכאן, ואם לא כן לא היה "מעשה חושב". וכך איתא בירושלמי דשקלים פ"ח סה"ב דזה נקרא "מעשה חושב" טפי:ומה שכתוב "כרבים יעשה אותה", ולעיל פירש רש"י כה, יח "כרובים" 'דמות פרצוף תינוק להם', וכאן אמר 'ארי מכאן ונשר מכאן' קושית הרא"ם, הנה נראה כמו שאמרנו למעלה פכ"ה אות כג כי כל הצורות שיש להם פנים נקרא בשם "כרובים", כי דומה פרצוף שלהם לפרצוף תינוק, בפרט צורת שאר בריות שאין פניהם כל כך חשוב כמו פני אדם, שיש לו צורה נאה ויפה, נקראו שאר הבריות "כרובים":

18 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כרבים, דמות פרצוף תינוק להם. ע"כ. ראה מה שכתבתי בספר בראשית ג, כד. פ' בראשית תשס"ב

19 אור החיים על שמות פתח ↗

וַהֲגַם שֶׁתִּמְצָא שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל אָמַר הַכָּתוּב כְּסֵדֶר כָּל הָאָמוּר, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁכָּל הָאָמוּר בַּכָּתוּב יֶשְׁנוֹ בְּמַעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁל מִדְבָּר, וְיִשְּׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה טַעַם הַכֶּפֶל שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁתַּעֲשֶׂה שְׁנַיִם לְכָל קָצֶה וְכוּ׳, יְעֻיַּן שָׁם בְּדִבְרֵי רַשִׁ״י שמות כה:יט. וְהִנֵּה אִם לֹא הָיָה לְטַעַם שֶׁרָצָה לִרְמֹז עַל כְּרוּבִים הַשְּׁנִיִּים שֶׁיַּעֲשֶׂה לֶעָתִיד, לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב תְּחִלָּה סְתָם ״וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים״ וְלַחְזֹר לְהָסִיר הַטָּעוּת שֶׁלֹּא תַחְשֹׁב שְׁנַיִם מִכָּל צַד, וְיֹאמַר ״כְּרוּב אֶחָד״ וְגוֹ׳, וּמִתְּחִלָּה הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ״וְעָשִׂיתָ כְּרוּב אֶחָד מִקְּצֵה הַכַּפֹּרֶת וּכְרוּב אֶחָד וְגוֹ׳ תַּעֲשֶׂה אוֹתָם״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְמֹז כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וּפְשַׁט הַכְּתוּבִים בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח, כִּי הֲלֹא תִּמְצָא מַה שֶׁפֵּרַשׁ שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה בְּפָסוּק שמות כז:יח ״חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים״ אֵין זֶה פְּשַׁט הַכָּתוּב אֶלָּא דְּרָשָׁה, וְלֹא נֶעֱקַר הַפְּשָׁט. גַּם לְדַרְכֵּנוּ, הֲגַם שֶׁיֶּשְׁנוֹ לִפְשַׁט הַכָּתוּב, יֶשְׁנָהּ לַדְּרָשָׁה מִכֹּחַ הַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשֵׁנוּ בְּסָמוּךְ. וְעוֹד תִּמְצָא כִּי כָאן בְּמִצְוַת ה׳ דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת וַעֲשֵׂה לְדַיֵּק מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בָּהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֶׂה בְּצַלְאֵל לֹא אָמַר ״וַיַּעַשׂ״, יַסְפִּיק בְּהֶעָרָה.

20 גור אריה פתח ↗

שיהיה עשרה טפחים וכו'. דכך ילפינן סוכה ה ע"ב מה מצינו, בבית עולמים כרובים בשליש הבית עומדים, דהא גבהו של בית שלשים אמה מ"א ו, ב, וכתיב ר' שם שם כו "קומת הכרוב עשר אמות", אף כאן כרובים בשליש דמשכן, והרי המשכן עשר אמות, כל אמה ששה טפחים מנחות צח., והרי הארון ט' טפחים, כפורת טפח רש"י פסוק יז, כל גבהו – הארון עם הכפורת – עשרה טפחים, צריך עוד לכרובים עשרה טפחים עד שיהיו מן הארץ עד ראש הכרובים עשרים טפחים, שליש המשכן, והכנפים היו אצל ראשיהם, כדכתיב כאן "והיו כרובים פורשים כנפים למעלה", רוצה לומר על ראשיהם, לא למעלה הרבה מראשיהם, דלא כתיב 'למעלה למעלה', כך אמרנו בסוכה ה ע"ב:

20 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה פרשי כנפים, ...שיהא עשרה טפחים בחלל שבין הכנפים לכפורת וכו'. יוצא מכאן שלהכנת הכפורת מיקשה, כלומר מגוש זהב אחד, היה צריך גוש זהב באורך שתיים וחצי אמות, רוחב אמה וחצי ובגובה אחד עשר טפחים ועוד טפח ומשהו, דהיינו גוש אדיר. זה כל עוד איני סבור כפי שכתבתי למעלה יח שכל הכרובים יצאו־הוצאו מן הכפורת, וזה כשלעצמו קשה.

21 גור אריה פתח ↗

לא ידעתי כו'. לא ידעתי למה לא ידע, כי לפי דעתי ענין גדול יש ללמוד, דיהיו העדות מעכבים את הארון, שאם לא כתב הווה אמינא אם אין עדות יהיה הארון, דהא אצל החושן גם כן כתיב להלן כח, ל "ונתת אל החושן את האורים ואת התומים", אפילו הכי בבית שני אף אם אין אורים יומא כא ע"ב היה החושן רש"י להלן כח, ל, הכי נמי שמא אף על גב דאין לוחות – יעשה הארון כבוד לשכינה, ועל זה אמר עוד "ונתת אל הארון את העדות", שנה עליו הכתוב לעכב פסחים סא., שלא יהיה ארון אם אין עדות. ובבית שני שלא היה העדות יומא כא ע"ב, לכך לא עשו את הארון. אבל חושן עשו אף על גב שלא היו להם אורים ותומים, ומנא לן להם זה, אלא גבי ארון כפל "ואל הארון תתן העדות" לעכב, מה שאין כן באורים ותומים, כך היה נראה:אמנם אשר נראה לפי דקדוק הפרשה, כתב אצל הארון שיהיה הוא בית קבול לעדות, וכתיב אצל הכפורת שיהיה כסוי לעדות, שלא תאמר הארון עיקר ששם העדות, ולא היה הכפורת רק לכסות, הוצרך לומר שאין הדבר כך, אלא כל אחד כלי בפני עצמו משמש לעדות; הארון הוא מקבל את העדות, והכפורת משלים את הארון על ידי הכרובים שעליו. ולכך בכל מקום עושה שני משמשים, ארון וכפורת. ולפיכך אמר "ונתת עליו הכפורת ואל הארון תתן העדות", לומר שהעדות מונחים גם כן תוך הכפורת כמו תוך הארון, וכל אחד ענין בפני עצמו, ולכך כתב שני פעמים; האחד לארון, והאחד לכפורת:

21 רמב"ן על שמות פתח ↗

וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְפַּל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמוּר שמות כ"ה:ט"ז "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת". וְי"ל שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁבְּעוֹדוֹ אָרוֹן בְּלֹא כַּפֹּרֶת יִתֵּן תְּחִלָּה הָעֵדוּת לְתוֹכוֹ וְאח"כ יִתֵּן הַכַּפֹּרֶת עָלָיו. וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁהֵקִים הַמִּשְׁכָּן נֶאֱמַר "וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן" שמות מ':כ', וְאח"כ "וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה". לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ה:כ"א. וְאִם הָיָה זֶה צַוָּאָה, מַשְׁמָעוֹ יוֹתֵר שֶׁאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן, כַּאֲשֶׁר אָמַר, יִתֵּן בָּאָרוֹן אֶת הָעֵדֻת, כִּי אָרוֹן יִקָּרֵא גַּם בִּהְיוֹת הַכַּפֹּרֶת עָלָיו. וְעוֹד כִּי יֵשׁ לִשְׁאֹל ג"כ, לָמָּה הֶחְזִיר שמות כ"ה:כ"ב "אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת", כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁהַכְּרוּבִים הֵם עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, וּמַה צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ עוֹד כֵּיוָן שֶׁאָמַר מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים:אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיְּצַוֶּה בַּכְּרוּבִים לִהְיוֹתָם פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה שמות כ"ה:כ', וְלֹא אָמַר לָמָּה יַעֲשֵׂם כְּלָל, וּמַה שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ בַּמִּשְׁכָּן, וְלָמָּה יִהְיוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְכָךְ אָמַר עַתָּה וְנָתַתָּ הַכַּפֹּרֶת עִם כְּרוּבָיו, שֶׁהַכֹּל דָּבָר אֶחָד עַל הָאָרוֹן מִלְמַעְלָה, כִּי אֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי כִּסֵּא כָבוֹד, כִּי אֲנִי אִוָּעֵד לְךָ שָׁם וְאַשְׁכִּין שְׁכִינָתִי עֲלֵיהֶם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת: וְהִנֵּה הוּא כַּמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר רָאָה יְחֶזְקֵאל שֶׁאָמַר "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" יחזקאל י כ, וּלְכָךְ נִקְרָא "יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" שמואל א ד':ד', כִּי הָיוּ פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם הַמֶּרְכָּבָה נוֹשְׂאֵי הַכָּבוֹד, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דהי"א כח יח "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה'", כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בהקדמה לפרשת תרומה:וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ חגיגה יג: הֵם צוּרוֹת אָדָם, מִלְּשׁוֹן אֲרָמִית שֶׁתֹּאמַר לְעֶלֶם "רָבְיָא" וְהֶחְזִיר בַּשֵּׁם הַזֶּה הַכָּ"ף שֹׁרֶשׁ, כִּי כֵן הַשֵּׁם, כִּנְעָרִים, לְהוֹרוֹת עַל עִנְיָנָם: וְאִם תַּחְשֹׁב עוֹד לָמָּה הָיוּ פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו שמות כ"ה:כ' וְלָמָּה הָיוּ מִקְשָׁה שמות כ"ה:י"ח, תּוּכַל לָדַעַת כִּי רָאוּי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, כִּי הֵם כִּסֵּא עֶלְיוֹן וְסוֹכְכִים עַל הָעֵדוּת שֶׁהִיא מִכְתַּב אֱלֹהִים שמות ל"ב:ט"ז וְזֶה טַעַם "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה", כִּי הַכְּרוּבִים שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל נוֹשְׂאִים הַכָּבוֹד תַּבְנִית לַכְּרוּבִים שֶׁהֵם כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת, וְהַכְּרֻבִים אֲשֶׁר בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ תַּבְנִית לָהֶן, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם קהלת ה ז. וְזֶה טַעַם "וָאֵדַע" יחזקאל י כ, שֶׁרָאָה בְּאֶחָד וְיָדַע בְּאֶחָד, וּלְפִיכָךְ אָמַר "הֵמָּה" שם. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

21 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואל הארן תתן את העדות, לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר, ונתת אל הארן את העדת. ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו, בלא כפורת, יתן תחילה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפורת עליו וכו'. שוב אומר רש"י בענוותו "לא ידעתי", אלא שהפעם הוא ממשיך "וי"ל", ואם כן, מה פירוש לא ידעתי? ושמא "ויש לומר" זה הוא תוספת מאוחרת? אבל כבר בדפו"ר ישנו וי"ל זה. פ' תרומה תשנ"א

« רש"י על שמות כ״ה:י״ז רש"י על שמות כ״ה:י״ט »